אנחנו מדברים הרבה על המיומנויות שנדרשות במאה-21, והכנת הבוגר לעולם העבודה שבחוץ.
מיומנות אחת, חשובה ביותר לעובד היום, שכמעט לא מדברים עליה, היא נטוורקינג.
היכולת להרחיב את הקשרים שלך, ליצור שותפויות, להגיע לאנשים חדשים וארגונים חדשים- שיש להם זוויות שונות על מה שמענין אותך, היא דבר נצרך, לעובד שחייב כל הזמן ללמוד ולהתקדם (כלומר: כולנו.)
“It’s Not What You Know, It’s Who You Know.”
and…
“It’s Not Who You Know It’s Who Know You Know.”
למה זה כ”כ חשוב?
כי אנחנו יצורים חברתיים. ואנחנו חשים בנוח עם אנשים שאנחנו מכירים.
יותר מכך, יש חוסר באמון בכל תעשייה. והדרך הטובה ביותר לשכור שרותים של עובד – היא כבר להכיר אותו מראש.
[בסוגריים- בעיה דומה קיימת בעולם הדייטינג הדיגטלי (=חוסר אמון במועמד שעומד מולך) ובנושא הזה עשיתי את פרויקט הגמר שלי בקורס האפיון (: ]
אז איך עובדים על זה?
מורד שטרן, איש טכנולוגיה, יזם ומרצה, נתן לסטודנטים שלו מטלה שתעבוד בדיוק על המיומנות הזאת.
“שאלתי את הסטודנטים שלי איפה הם רוצים להיות כשהם מסיימים את הלימודים (באיזה תעשייה, תחום העיסוק), ולבחור שני מובילים בעלי שם באותו תחום.
אז, באמצעות מייל, לינקדאין, או כל פלטפורמה אחרת (מענין אם יש להם סנאפצ’אט) – הם צריכים ליצור איתם קשר, ולבקש לעצתם המקצועית.
הנחתי אותם איך הם צריכים “לעצב” את המסרים שלהם. לא ארוך מדי, ללא טעויות כתיב/דקדוק, והחשוב ביותר- להציג ענין אמיתי בפעילות המקצועית שלהם.”
התוצאות של המטלה
“הרבה סטודנטים קיבלו תשובות עם טיפים ומספרי טלפון מאותם מובילי דרך שבחרו.
והיו עוד 3 דברים מעניינים:
- אחד הסטודנטים קיבל הזמנת VIP לפגוש את מנהל השיווק של קוקה קולה
- סטודנט נוסף קיבל תשובה ישירות מדובר צה”ל
- 4 סטודנטים נכנסו כסטז’רים בסוכנות PR ידועה ונחשקת
בכלליות, הסטודנטים הרגישו יותר מועצמים, ויותר נוח להם ליצור קשר עם המומחים שהם רוצים.
מסקנות מהמטלה
“נטוורקינג, כמו כל דבר אחר הוא עשייה. מכתיבת מכתב, ועד לגישה למישהו בכנס מקצועי.
המאמצים לנטוורקינג צריכים להתחיל בשלב מוקדם.
אני מעודד את הסטודנטים שלי להתחיל “להתערבב” כשהם עוד בעולם האקדמי. אין סיבה לחכות.”
“זה לא קשור לטייטל שלך. אף פעם אל תיתנו לטייטל שיש לכם (או שאין לכם) למנוע מבעדכם לנסות ליצור קשר עם אנשים מעניינים.”
מלמדים (ועושים) נטווורקינג באורט?
אז מנסיון, כן. מספיק, כנראה לא. שתי דוגמאות שאני מכירה, ואם אתם מכירים עוד- שתפו.
תכנית רשתות
תכנית “רשתות”, בהובלת מרב אלקן- עושה בדיוק את זה.
התכנית, שפועלת בקרב “נוער בסיכון”, מכינה את התלמידים לעולם העבודה, ומקנה להם ידע בסיסי להתנהלות נכונות בשוק העבודה.
אירוע השיא בתכנית הוא הנטוורקינג (הם קוראים לזה “התרשתות”) התלמידים- חלקם דוברי ערבית כשפת אם, נדרשים לגשת למתנדבים מחברות כמו ארנסט ויאנג , BDO הצבא (וגם המו”פ) ולפתוח עימם בשיחה. להציג את עצמם ולספר על השאיפה התעסוקתית שלהם.
לעיתים קרובות זאת הפעם הראשונה שהתלמידים האלה (ולא כי הם “נוער בסיכון”) מדברים, עין בעין, עם איש מקצוע מומחה בתחומו, שהם לא מכירים.
אישית השתתפתי באירוע כזה והיתה חוויה מיוחדת לשני הצדדים.
(הערה בנושא: שימו לב, שגם תכנית זאת פונה לאוכלוסיית הקצוות. אני לא מכירה תכנית דומה לאוכלוסיית הביניים)
התייעצות עם מומחים בכתיבה לוויקיפדיה
קבלו עוד דוגמא מעניינת- שבכלל לא התחילה מתוך קונטקסט של נטוורקינג.
ד”ר דבורה הרפז, מה”תית לשון, התחילה בשנה שעברה בפרויקט כתיבת ערכים לויקיפדיה. הפרויקט מדהים, ולא כאן המקום להרחיב (קראו באתר אורט), אבל שימו לב לדוגמא אחת מתוך הפרויקט:
תלמיד החליט לכתוב על ערך מתמטי. הוא יצר קשר עם פרופסור מאוניברסיטת בר אילן, שאכן נענה לו, וליווה אותו בכתיבה. מדהים, לא? גם זה נטוורקינג.
התלמיד הצליח לפנות לאדם מקצועי, שאינו מכיר, בדרך ראויה, ולקבל את המלצתו. ועל למידה משמעותית בכלל לא דיברנו כאן…
ותכל’ס, איך זה קשור אלינו?
טוב, אתם חכמים מספיק לדעת ולא צריכים אותי לשורה הזאת. כמפתחי תוכן, האם תוכלו לשלב בתכנית הלימודים שלכם גם את המיומנות הזאת? היכן? ואיך תעריכו אותה?
הפוסט המקורי התפרסם כאן
