וובינר בהשראת סדרת המופת “13 סיבות מדוע”
It Takes A Teacher – איך לא לפספס אף תלמיד בכיתה
1.תהיו שם: דיגיטלית
חלק מהיכולת שלנו להבין ולעמוד לצד התלמידים שלנו בכיתה נובעת מתוך העובדה שאנו חולקים עימם שפה משותפת, ובמקרה הזה – שפה דיגיטלית מגוונת, מורכבת ועשירה. לשפה הדיגיטלית, כמו לכל שפה, מאפיינים וויזואליים וטקסטואליים כאחד. בכדי שנוכל להבין לעומק מה עובר על התלמידים שלנו, נצטרך להתנסות בכלים הדיגיטליים השונים בהם הם משתמשים ברמה יומיומית.
לא – אני לא מבקשת מכם להפוך להיות כוכבי אינסטגרם או לרגל אחר חשבונות הרשתות החברתיות של התלמידים שלנו, בדיוק ההפך. אני מבקשת שנכיר קצת יותר לעומק את המרחבים השונים הללו כדי שנוכל להבין, מתוך התנסות עצמית את שלל ההשפעות וההתנהגות שהם מעוררים בשטח. זהו ההבדל הנצחי בין “לדבר על” ל-“לעשות את”. זאת דרך נפלאה לפצח קודים חברתיים שעד היום היו עלומים עבורנו. היכרות עם הפלטפורמות יאפשרו לנו לפתח שיח משמעותי יותר סביבן עם התלמידים עצמם. להבין את המרחב הדיגיטלי משמעותו להבין את חיי היומיום שלהם מזווית שעד היום לא הכרנו.
2. תהיו שם: פיזית
נוכחות דיגיטלית חשובה, אך נוכחות פיזית חשובה עוד יותר.
מדיניות “דלת פתוחה” היא רעיון נפלא שיאפשר לנו להצהיר באופן כיתתי שאנו פותחים דלת, חלון זמן קבוע ותמידי בו אנו נמצאים כאן בשביל כל דבר שבעולם: שיחה, התייעצות, תלונות ורעיונות. אין זה משנה מתי אותו “חלון” נפתח, כל עוד מדובר בהתנהגות קבועה וחזרתית, שתעמוד כסמל מרכזי אל מול הכיתה שלנו שייספר להם כמה אנו מחויבים אליהם.
החלק המשמעותי ביותר במדיניות הזאת היא ההמשכיות שלה, גם במקרים שלא מגיע אף אחד. לבהות בכיסאות ריקים זה לא כיף, אבל זה משמעותי. אנו מנסים לייצר משמעות טקסית לאקט הזה, הנוכחות הקבועה שלנו מספרת כי אין זה משנה אם קבעתם איתנו מראש או הגעתם במקרה – אנחנו כאן. על כל סך המשמעויות של מה שזה אומר ומסמל.
3. נסחו “אני מאמי/נה” כיתתי יחד עם התלמידים והתלמידות עצמם
לתלות שלטי ניבים ופתגמים מפורסמים בכיתה זה חינוכי. לנסח “אני מאמינ/ה” כיתתי יחד עם התלמידים שלנו ולתת לו ביטוי פיזי בכיתה זה מהפכני.
מדוע? ובכן, נכנסות לכאן לא מעט סיבות משכנעות.
הראשונה והמשמעותית שבהן היא העובדה שאנו מרגישים שייכים יותר למרחבים בהם לקחנו חלק אקטיבי בתהליכי ההנעה והעיצוב שלהם. אנו מעוניינים לצקת מתוכם את העקרונות, הרעיונות והאידאולוגיה שתייצג את הכיתה שלנו בפני כל אורח שייכנס אליה. כתב נאמנות שכזה, המייצר שיח משותף ופתוח לגבי האמונות הכיתתיות שלנו.
זאת יכולה להיות יצירת אמנות אותה ניצור יחדיו על גבי בריסטולים, נייר A4 ממסוגר שיתלה ליד דלת הכניסה, באנרים צבעוניים עם משפטי מפתח חשובים מהאמנה – צאו למסע יצירתי והחליטו יחדיו עם הכיתה כיצד תהיו מעוניינים לספר את הסיפור שלכם. זוהי דרך פיזית להביא את ההתחייבות, העקרונות והמאפיינים הייחודיים לכיתה לידי ביטוי בצורה מחייבת, אחראית וקהילתית.
4.צרו מרחבים אלטרנטיביים לשיתוף יומיומי
חשיבה חדשנית מתאפיינת ביכולת שלנו כמחנכים לייצר מרחבים שונים בהם א.נשים יכולים לבוא לידי ביטוי ולהתחבר לקהילות הנמצאות סביבם. מטרת-העל שלנו כאנשי הוראה היא לייצר מרחבים ייחודיים בהם נוכל להיחשף לתלמידים שלנו מזוויות מגוונות, כאלו שיאפשרו להם לספר מה עובר עליהם, גם ללא מילים. הנה שני רעיונות גולמיים מהם נוכל לפתח אינספור גרסאות וכיוונים חדשים למרחבים שכאלו:
*לוח השראה שבועי: דמיינו לעצמכם משימה שבועית קלילה ומהנה, המבקשת מכל תלמיד ותלמידה בכיתה לבחור דימוי וויזואלי שיספר כיצד עבר השבוע שלהם מבלי לדבר. כל שהם צריכים לעשות הוא לבחור דימוי וויזואלי (תמונה, גזיר עיתונים, איור, ציור, סקיצה, משפט) ולנעוץ אותו על הקיר המיועד לכך בכיתה. המטרה היא להביא לידי ביטוי בעזרת נראות וויזואלית סיפורים, עמדות, רגשות או תחושות מבלי לייצר פורום כיתתי מילולי בנושא. אפשר לדבר על הדימויים בפורום רחב, ואפשר גם שלא. הכל תלוי בכם וברצון התלמידים. לעיתים דימוי וויזואלי יכול לספר לנו דברים שתלמידים לא מצליחים להגיד. כך לא רק נדבר על יצירתיות והרחבת אופקים, אלא נייצר מרחב שמדבר את הערכים הללו בתוך הכיתה.
*תיבת שיתופים: רעיון אולד-סקול נפלא המוכיח את עצמו בכל פעם מחדש.
כאן אנו יוצרים מרחב פיזי עבור כל אלו שאינם מרגישים בנוח להיכנס אל הדלת הפתוחה שאנו מייצרים לפי רעיון מס’ 2. התיבה הזאת אמורה להיות פתוחה כל השבוע, ובאופן טקסי וקבוע להתרוקן ביום קבוע, עם משך זמן קצוב להחזרת תשובה – התלמידים צריכים לדעת שאנחנו קוראים ומגיבים לתחושות ולנושאים אותם העלו, בין אם מדובר בתגובות אנונימיות ובין אם בתגובות המשויכות בעזרת שם פרטי. זהו מרחב מקודש בו ניתן לספר ולהוציא הכל החוצה, בצורה כתובה ולא בעולם הדיגיטלי (לשם שינוי).
5. הגיעו מוקדם לכיתה
מעצבן, נכון? אני יודעת.
ועדיין, מדובר באחד הדרכים המשמעותיות ביותר בהן נוכל להוכיח לכיתה שלנו שאנחנו רציניים בקשר אליהם. אם הגענו מוקדם בבוקר לכיתה, עשינו בחירה. בחרנו להיות שם בשביל כל המגיעים המוקדמים, בחרנו לקדם את פניהם של אלו שהגיעו בזמן וכן, גם של המאחרים. נוכל להעביר שיחת חולין קצרה, לענות על שאלות מזדמנות או פשוט לחייך אל עבר הנכנסים לכיתה. זה אומר ” אני כאן ואני יודעת שזה משמעותי עבורכם”, גם אם זה לא. מדובר בהצהרת כוונות המעידה על רצינות ובעיקר – על מעורבות מתוך בחירה.
6. הפסקת קפה
אחד המושגים הזוכים ליחס האמביוולנטי ביותר בקרב תלמידים הוא “חדר המורים”.
מצד אחד, כל מה שאנחנו רוצים זה להיכנס לשם כתלמידים ולראות על מה כל המהומה. מצד שני – אנחנו מרגישים לא שייכים, מעט מבוהלים מכל הדמויות הסמכותיות שעוטפות אותנו.
יצירת סדרת מפגשי “הפסקת קפה” מאפשרת לנו להזמין בכל פעם תלמיד/ה אחר/ת לחלוק כוס קפה, תה, עוגייה קטנה באחת ההפסקות הקצרות של היום, בחדר המורים, בחצר או על ספסל בבית הספר.
לפעמים לדברים פשוטים יש כל כך הרבה קסם. יהיו תלמידים ביישנים/המומים שבוודאי יסרבו לקבל את המחווה, ובכל זאת – זה בסדר. נספר להם שזה לגיטימי ואם יתחרטו יוכלו לתאם איתנו מחדש. יהיו תלמידים שיתרגשו ורק יחכו לקפה הבא. כי זה לא פורמלי, ולפעמים במרחב הבית ספרי צריך קצת להתנער מכל הכללים והתבניות.
7. צרו תהליכי היכרות, לא פעילויות חד-פעמיות
כולנו מכירים את זה – אנחנו פותחים את השנה בפעילות היכרות מקסימה. כולם משתתפים, זה הולך נפלא. אבל, מה הלאה? האם בחיים הפרטיים שלנו אנו מפסיקים לבצע תהליכי היכרות לאורך השנה? אנו צריכים להתחיל לחשוב כיצד נוכל לייצר תהליכי היכרות המשכיים, ולא פעילויות היכרות חד-פעמיות במוקדים ספציפיים בלוח השנה. להוכיח להם שאנחנו רציניים, שקשרים לא יוצרים בצורה פלסטית, אלא משקיעים בהם, לאורך זמן.
8. ציינו ימי הולדת
כן, גם בתיכון.
ימי הולדת בגיל ההתבגרות (ובואו נודה באמת: בכל גיל אחר) הם עניין מורכב. בגיל ההתבגרות הם מייצגים את היום המיוחד בשנה בו כולם *אמורים* להתייחס אלינו. להגיד לנו מילה טובה, לשמוח בשמחה הקטנה שלנו. יש לנו אחריות כמחנכים להפוך את ימי הולדת לנחלת הכלל, ולא לשמר את המתודה שמביאה לידי ביטוי את ימי הולדתם של המקובלים בבית הספר בלבד. אם נציין כיתתית את ימי ההולדת של כל תלמידי הכיתה, נצליח ללמוד רבות על קשרים חברתיים, בעיות ומנהיגים טבעיים שעולים מהשטח ולמנף אותם לטובת יצירת מעורבות חברתית עמוקה יותר באקלים הכיתתי היומיומי.
9. הרכיבו וועדת נאמנים כיתתית
מקרים רבים המתרחשים בכיתה לא מטופלים כפי שצריך, בגלל העובדה שהם נמצאים באיזור “האפור” של תחום המשמעת. לא תמיד קורה דבר “דרסטי” מספיק כדי שניקח את הנושא גבוה יותר, אך בו זמנית חשוב לנו לא לפספס את השיעורים החברתיים שלנו ככיתה ויחידה אחת.
הרכיבו וועדת נאמנים כיתית, שתהיה מורכבת ממספר תלמידים ותלמידות שונים בכיתה. המטרה היא לייצר פורום הנהגה פתוח, עימו נוכל להתייעץ ובפניו נוכל להעלות נקודות חשובות, סייגים ומקרים שהתרחשו בכיתה ונטפל בהם באופן פתוח, יחדיו. אנו מכתירים כאן שותפים להנהגה, כאלו שביכולתם להפוך למנהיגים חיוביים שיראו את הדרך לשאר חברי וחברות הכיתה סביב נושאי לימודים, חברה ומוסר.
10. Dont fake it
אין דבר מאכזב יותר מתלמיד שקיבל כתף קרה כאשר בא להתייעץ ולשתף מורה במה שעובר עליו. אם החלטתם על מדיניות “דלת פתוחה” – אל תזייפו את זה. תהיו שם, גם שאנו מאחרים הביתה וגם שקיבלנו טלפון מהגן. עלינו להמשיך עם זה, מה שלא קורה. יש כאן תלמידים שזקוקים לנו, שאזרו את הכוחות לבוא ולשתף אותנו, מתוך ידיעה שכנראה נשפוט אותו ולא נבין אותו. עלינו לייצר אלטרנטיבה ולהוכיח להם שהם הבטחנו, נעמוד במילים שלנו.אם אנו מדברים על מחויבות ונאמנות, עלינו להדגים אותה, כמודל אמיתי לחיקוי.
מחשבה לסיום
הכוח הטמון בחינוך והוראה נובע מתוך ההבנה כי מערכות יחסים הם הכלי המשמעותי ביותר שיש לנו בכדי לעורר תהליכי למידה איכותיים. היכולת שלנו לספר את המקצוע והתוכן מזווית הראייה האישית שלנו, לשאול שאלות, לעורר דיונים – היא בעיניי סוד הקסם שבעקבותיו א.נשים מתאהבים במקצוע הזה.
יש לנו הזדמנויות רבות לא לפספס את התלמידים והתלמידות שלנו. לשאול מה שלומם, להסתכל להם לתוך העיניים שהם עונים לנו. להעניק להם כבוד וביטחון ומרחב בעולם שבו כל אלו נדירים ליצירה. עלינו להקשיב לתחושות הבטן שלנו, לתת לנורות אדומות להבהב ולהגיד אליהן, באופן ישיר ומיידי. לשתף פעולה עם בעלי ובעלות מקצוע נוספים במרחב הבית-ספרי ולספר לתלמידים שלנו שהם יכולים.
כי כל מה שצריך זה מורה אחד. מורה אחת. אדם אחד שבעזרתו נוכל להרגיש שיש לנו סיכוי.
